1רק וכו׳ אם בבשר תאוה וכו׳ הרי אמור וכו׳. אין להק׳ אימא איפכא דהך קרא קמא להתיר בשר תאוה וההוא דלקמן לקדשים שנפל בהן מום וכו׳ שזה דבר הלמד מעניינו דלישנא דכתיב ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך וכו׳ משמע בהדיא דההוא בבשר תאוה והכא נמי דבר הלמד מעניינו הוא דמיירי בקרבנות ולפי דרכנו למדנו מהו ההרגש שמרגיש כאן רש״י בפסוק והיינו דלפי הנראה מפשט הכתוב דמיירי הכא בבשר תאוה מה עניינו אצל קדשים דסמך ליה רק בכל אות וכו׳ ולפי פירושו ניחא:2תזבח וכו׳ היתר גיזה וחלב וכו׳. דאל״כ תזבח למה לי אלא תזבח ולא גיזה והכי תיבת בשר יתירה דהוה סגי למימר ואכלת דפשיטא דבשר הוא דאכלי אלא בשר ולא חלב כדאי׳ בספרי ובש״ס דבכורות ותמורה. ואם תאמר תרתי למה לי לכתוב רחמנא תזבח וממילא נמעיט לתרווייהו דכי אימעיט גזה ה״ה חלב דחלב נמי בלא זביחה הוא וי״ל דתרווייהו צריכי דאי לא כתיב אלא חד מעוטא הוה מוקמי ליה דוקא בגיזה לפי שאינה לצורך אכילה אבל חלב דלצורך אכילה אימא לא ממעט ואי ממעט חלב נימא דחלב דוקא משום דמבפנים אתי ומכחש כחיש לה אבל גיזה דמאבראי אימא דשרי קמ״ל:3כצבי וכו׳ שאין קרבן וכו׳. כלומר כשם שהצבי בודאי דשרי לאוכלו בטומאה שהרי אין קרבן בא מהם ה״נ כן ומשום דק׳ לכתוב כצבי ותו לא מאי וכאיל לכך דרשו נמי לפוטרן מן המתנות דאף על גב דדמו לחולין לאו לכל מילי דפטורין מהמתנות כמו המוקדשין:
